03-9228743

תמונת מצב  מאת "עוצמה – פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש"

תמונה של אנשים במעגל

פרק התעסוקה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

1. רקע כללי

תעסוקה מהווה מרכיב משמעותי בתהליך הממושך של שיקום והחלמה לנפגעי נפש, שהם האוכלוסייה החלשה, המקופחת והמוזנחת מבחינת קבלת משאבים ממוסדות המדינה. תעסוקה הולמת יש בה כדי לצמצם את התלות בקצבאות הנכות; למנוע הידרדרות החולי ולצמצם עלויות אשפוזים חוזרים; למנוע תופעות של חסרי בית וגלישה לפשיעה; לאפשר לאנשים עם מוגבלות נפשית שוויון הזדמנויות, ביטחון כלכלי וחברתי, שיפור באיכות החיים ושילוב בקהילה. על כן אנו רואים חשיבות רבה ביישום ובאכיפה מלאים ואמיתיים של חוקים שנחקקו כמו חוק שיקום נכי נפש בקהילה- 2000 וחוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות וחוק שוויון זכויות בתעסוקה.

לפי הערכות סטטיסטיות, אוכלוסיית נפגעי הנפש בישראל מונה כ-150,000 נפש,  ואילו פרופ' שני, יו"ר וועדת סל תרופות, מעריך את מספר נפגעי הנפש בישראל בכ-180,000 נפש. הערכות בעולם אומדות את שיעור נפגעי הנפש בשני אחוזים מכלל האוכלוסייה. בישראל המצב קשה יותר בגלל שיעור ניצולי השואה, המצב הביטחוני, השירות הצבאי ונפגעי פעולות האיבה.

מנתוני המוסד לביטוח לאומי עולה, כי שיעור נפגעי הנפש מכלל הנכים הזכאים לקצבת נכות, הנו % 30.1. להערכתנו שיעור זה גבוה יותר, היות ורבים אינם פונים לבט"ל בשל חוסר מודעות, הכחשת המחלה, בושה וסטיגמה, וחוסר נגישות לשירותי רפואה פסיכיאטרית. תופעה זו נפוצה בעיקר בקרב אוכלוסיות חלשות ממילא, כגון עולים חדשים, חרדים ובני מיעוטים. איתור מספר הנזקקים, באמצעות מפקד האוכלוסין למשל,  יאפשר היערכות ותכנון ובהתאם גם מענים לצרכים.

1.1. עבודה מוגנת, נתמכת וסל שיקום

בעיה מספר אחת של נפגעי הנפש היום הנה הפסקת תוספת תקציב לסל השיקום.

חוק שיקום נכי נפש בקהילה 2000 תוקצב לחמש שנים.  במהלך זמן זה עברו בוועדות כ-20,000 איש מתוך 50,000 מקבלי קצבת נכות נפשית. שליש מקרב האנשים שעברו ועדות נשרו מסיבות שונות. בנתוני מרץ 2006 נמצא,  כי 13,000 איש קיבלו שירותים באמצעות סל שיקום.  6,258 מקבלים שירותי תעסוקה, מהם: 1051 בתעסוקה נתמכת בשוק הציבורי ובשוק החופשי,  2335 במועדון תעסוקתי, 2819 במפעל מוגן, 37 במפעל מוגן ומתוגבר ו-  16 במרכז שיקום. העובדים בתעסוקה נתמכת בשוק החופשי מעטים והם מגיעים לשכר מינימום בלבד. גם אם הם משתכרים שכר הוגן לשעת עבודה, עקב יכולתם המוגבלת לעבוד יותר ממספר שעות עבודה מצומצם בחודש, הסכום העומד לרשותם למחייתם כולל הקצבה, עדיין נמוך משכר המינימום ואינו מאפשר קיום בכבוד. מעטים, אם בכלל, עובדים במקום ובמקצוע שהולמים את שאיפתם או כישוריהם. הגדרת תעסוקה נתמכת בישראל, אינה עומדת בקריטריונים המקובלים בעולם הנאור.

קשה לקבל נתונים מדויקים מעבר לאלה שקבלנו מסל שיקום, ומספרם של נפגעי נפש העובדים ומתמידים בעבודתם אינו ידוע. מתמודדים מתלוננים על מאבק קשה לשמור על מקום העבודה. רוב המתמודדים עובדים במקומות מוגנים וכאמור, העובדים בעבודה נתמכת משתכרים שכר זעום ואין להם זכויות סוציאליות. חסרים בקרה ומידע על שביעות רצונם ממקום העבודה. במועדון התעסוקתי או החברתי, הפעילות מתקיימת בדרך כלל רק פעם או פעמיים בשבוע כשעתיים בכל פעם. אנשים צעירים נותרים ללא מעש במשך כל שעות היום, מצב שמצריך התערבות ותמיכה של בני המשפחה.

1.2. עידוד ותמריץ

חוק שוויון זכויות בתעסוקה הטיל על שר העבודה והרווחה בהתייעצות עם הנציבות לקבוע הוראות משלימות – תקנות. הנושא עבר למשרד התמ"ת. בני פפרמן (סמנכ"ל מחקר ופיתוח) הציג בפני הוועדה תוכניות ובעיקר תמריצים למעסיקים, להעסיק אנשים עם מוגבלויות בעבודה (כל מוגבלות ולאו דווקא נפשית).

"עוצמה" החלה לפעול בנושא תמריצים למעסיקים להעסקת נפגעי נפש, החל מסוף 2003.

המטרה הייתה להקים פורום של מעסיקים לצורך קידום העסקתם של אנשים עם מוגבלויות, לפי דגם שקיים באנגליה משנת 1986. ההצעה הוגשה לכנסת. במאי 2004 החלו ניסיונות לשיתוף פעולה בין התאחדות התעשיינים וגורמים במשרד הבריאות ביוזמת "עוצמה". לאחר משא ומתן ממושך סוכם כי רפרנט מטעם משרד הבריאות ישמש דרך קבע בהתאחדות התעשיינים ושיתוף פעולה הדוק זה אמור היה להניב תוצאות כלשהן. האחראית על התעסוקה באגף לבריאות הנפש גב' רונית דודאי, מינתה רפרנטית מטעם משרד הבריאות, אך מעבר להודעה בעניין לא דווח ל"עוצמה" על התקדמות, על פרויקטים מעשיים או כל פעילות אחרת וחבריה לא שותפו בתהליך.

1.3. ייצוג הולם

הדרך המוצעת במאמר של דר' דינה פלדמן וח"כ לשעבר שאול יהלום, להשגת ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, הנה באמצעות הענקת העדפה מתקנת.

לפי החוק, אמור הייצוג ההולם של אנשים עם מוגבלות להיות בשיעור של 5% מכלל המועסקים בשוק העבודה. בפועל, בשירות הציבורי השיעור מגיע לכ-2.7%  בלבד, ובשוק הפרטי המצב עוד גרוע מזה. אין ספק שיש לעשות כל שניתן כדי להבטיח ייצוג הולם לפי הוראות החוק ולקחת בחשבון את המצב הקיים, בו שיעורי ההעסקה של נפגעי הנפש הנם הנמוכים מבין יתר המוגבלויות.

1.4. קצבת הנכות כחסם

על פי השיטה הקיימת, אנשים עם מוגבלות המצליחים להשתלב בשוק העבודה אינם זכאים לקצבת הנכות, שיטה המעודדת אותם כלל לא לצאת לעבודה. זה מעבר לחששות אחרים שמהווים חסמים כמו החשש מפני הישנותה של המחלה האקוטית, החשש מפני פיטורין וקושי במציאת עבודה חלופית עקב נכותם, ובמקרה זה, חשש להתחיל את כל הליך ההכרה ע"י הבט"ל מחדש. החברה ככלל, מעודדת יציאה לעבודה שעדיין נחשבת לערך ולא רק צורך קיומי. יש לאפשר לאנשים לעבוד ללא האיום בביטול הקצבה. בארצות הברית החלו להנהיג שיטה לפיה נכה נפש המקבל קצבה רשאי להתחיל לעבוד ללא שחרב הפסקת הקצבה מונפת על צווארו. ניתנת לו שהות להסתגלות ונבחנת התמדתו במהלך כשלוש שנים. אם צלחה דרכו, הוא עדיין מקבל קצבה אבל נדרש לשלם בעצמו את ביטוחי הבריאות. כך מזינה המערכת את עצמה מחדש. בתום 8 שנים מופסקת הקצבה כליל לאחר שהופחתו ממנה בהדרגה תשלומים שונים במימון עצמי. בישראל,  ממוצע ההשתכרות של נפגעי הנפש היום נמוך מזה של יתר המוגבלויות. לפי לוח 33 בחוברת "מאפייני תעסוקה של מקבלי קצבאות נכות כללית ומקבלי קצבת נכות מעבודה" אוגוסט 2005, בעריכת המוסד לביטוח לאומי ומכון ברוקדייל (שולי בר, נורית שטרוסברג, רבקה פריאור, דניז נאון), ההכנסה של נפגעי נפש מקצבה בלבד הנה 2121 ₪. נפגעי הנפש אינם מקבלים תוספות כגון ניידות ושירותים מיוחדים. ממוצע ההשתכרות של נכה נפש עובד הנו 2333 ₪, לעומת ממוצע של נכויות אחרות העומד על 2896 ₪.

1.5. השכלה ותעסוקה

רבים מנפגעי הנפש לא השלימו לימודים תיכוניים ולא למדו מקצוע. ללא השכלה והכשרה לא ניתן יהיה לשנות משמעותית את מצב תעסוקתם. לכן יש להנהיג העדפה מתקנת גם בתחום ההכשרה המקצועית. לא זו בלבד, אלא גם מי שהשכיל אך אינו יכול לעבוד בתחום השכלתו מטעמי מוגבלותו, ראוי שיהיה זכאי להכשרה מחדש בתחום אחר.

1.6. הבטחת הכנסה

חלק לא מבוטל של נפגעי הנפש מעדיפים לקבל הבטחת הכנסה במקום להזדהות כנכי נפש.

לאחרונה בעיית מקבלי הבטחת ההכנסה קבלה פתרון חלקי בתוכנית ויסקונסין. מתוך סקירה ששמענו מפי עו"ד שרון פרימור מעמותת סנגור קהילתי, נקלטו בתוכנית כ-17,000 מקבלי הבטחת הכנסה. יש להניח כי חלק מהפונים היו נפגעי נפש אולם אין לנו כל מידע על מספרם. מידיעה שפורסמה במעריב ב-29 למאי 2006, עולה כי כ-5,000 איש נשרו מהתוכנית. הם אינם עובדים ולא מקבלים קצבה. הם מצטרפים למחזרים על פתחי בתי התמחוי. קבלת הקצבה הותנתה בהתייצבות של 30-40 שעות בשבוע במקום העבודה, שלא בהכרח הותאם לנפגעי נפש. ידוע כי נפגעי נפש מתקשים לעמוד בחובה מעין זו, וייתכן שחלק מהנושרים הם נכי הנפש.

 

2. התאמות הדרושות בתעסוקה

2.1. התאמות למתמודדים עם נכות נפשית

מפגישה שיזמה הנציבות בהשתתפות נכי נפש עלו הדרישות הבאות:

2.1.1. גמישות בשעות העבודה: מכסת שעות העבודה היומית והשבועית תהיה גמישה [בהגדרתה] וביישומה.

2.1.2. גמישות בהיקף המשרה: אפשרות לעבודה במשרה חלקית.

2.1.3. מקומות "משוריינים" (העדפה מתקנת) בהכשרות מקצועיות (במסגרות הרגילות): בשל תיוגם של בני אדם כ"חולי נפש" נמנע המסלול הרגיל של לימודים/צבא, ולכן מקצועות מתגמלים-כספית חסומים בפניהם, מאחר ולא עברו דרך מערכת החינוך בצורה המאפשרת נגישות למקצועות אלו.

2.1.4. מציאת פיתרון לפרדוקס הביטוח הלאומי: ביטול הקצבה עקב עבודה במשכורת מהווה תמריץ שלילי ליציאה לעבודה.

2.1.5. הרחבת ימי חופשה/ מחלה.

2.1.6. הגנה מפני פיטורין בגין היעדרות עקב משבר.

2.1.7. שמירת הזכות לסודיות רפואית: איסור דרישת אישורים רפואיים ודרישות לאישורים בדבר שירות צבאי (למרות החוק- מתקיים בשטח).

2.1.8. הכללת הערות פוגעניות בדבר התנהגות חריגה (שאיננה פוגעת באנשים ובסביבה), במסגרת טענת הטרדה (על משקל הטרדה מינית).

2.1.9. הסברה והקניית ידע למעסיקים.

2.1.10. מידע נגיש על זכויות (מעסיק/מועסק).

2.1.11. כתובת לאכיפת ההתאמות.

2.1.12. הסעות בזמנים ובמסלולים מיוחדים.

משיחות עם מתמודדים עולה כי הקטנת היקף המשרה והגמשת שעות העבודה, הנן התאמות משמעותיות ביותר. פנינו על כן לאיש מקצוע מתחום הכלכלה (חבר ב"עוצמה"), על מנת שיערוך תחשיב העלות המכסימלית למעביד אם יאפשר פיצול שעות העבודה. העלות המוערכת הנה עד 100 דולר לחודש.

2.2. התאמות לבני משפחה

בני המשפחה הנם התומכים העיקריים בנפגע הנפש. מצאי מחקר "מאפייני תעסוקה של מקבלי קצבאות נכות כללית ומקבלי קצבת נכות מעבודה" אוגוסט 2005, בעריכת המוסד לביטוח לאומי ומכון ברוקדייל (שולי בר, נורית שטרוסברג, רבקה פריאור, דניז נאון), מראים כי 95% מנפגעי הנפש נזקקו לתמיכת המשפחה.

המחוקק נתן את דעתו לכך בפרק התעסוקה בחוק השוויון, והתייחס אל בני המשפחה כמי שזקוקים להתאמה בעבודה. היות שרוב נפגעי הנפש אינם מסוגלים לקיים את עצמם, עול הטיפול בהם נופל על בני המשפחה. לצורך הגדרת ההתאמות הדרושות לבני המשפחה, הקימה נציבות השוויון בפברואר 2004 קבוצת עבודה, בה השתתפו נציגי "עוצמה" אשר הציעו את ההתאמות הבאות:

2.2.1. גמישות בשעות העבודה (ללא קשר בגיל בן המשפחה עם מוגבלות).

2.2.2. התאמת המשרה: אפשרות לשינויי תפקיד, הקטנת משרה והורדת עומס.

2.2.3. הרחבת ימי מחלה/חופשה (ללא קשר בגיל בן המשפחה עם מוגבלות), כמו במחלות קשות אחרות.

2.2.4. תנאי פרישה מוקדמים.

2.2.5. התפטרות ללא איבוד זכויות (בגין מצבו של בן המשפחה עם מוגבלות).

2.2.6. הסברה והקניית ידע למעסיקים – עקב הסטיגמה.

2.2.7. סיוע בהוצאות רכב ונסיעות (לטיפולים, רופאים, וסיוע בהשגת שירותים אחרים לנפגע הנפש).

2.2.8. תמריצים במס :ניכוי במקור או נקודות זיכוי נוספות על הוצאות לטיפולים דיור ושיקום

לאחרונה נחתמו התאמות למעסיק בסכום של עד 3000 ₪ להדרכת המעביד של נפגע נפש. אנו רואים בלווי האישי של המעסיק או במדריך תרומה אדירה להצלחה בעבודה.        בהמשך, יש להכין תכנית ואמצעים ליישומה, להכשרת המדריכים עצמם בנושא מאפייני הנכות והאינטראקציה ביניהם לסוגי תעסוקה שונים. התאמה זו ברוכה, אך יש להוסיף עליה את יתר ההתאמות למתמודד עצמו ולבני משפחתו. מבחינת יישום ההתאמות, התכנון המקורי היה  להתחיל בשירות המדינה, לעבור אחר כך לשירות הציבורי ולבסוף ליישם את ההתאמות בשוק הפרטי.

 

2.3. סכום

שאיפתנו להגיע למצב שבו 75% מנכי הנפש יהיו מועסקים, כמו העיוורים בעלי ההשכלה האקדמית.

מנתונים של מחקר תעסוקה של אנשים שמקבלים קצבת נכות ,שאינם מתפרסמים בחוברת , מכון ברוקדייל. נמצא כי , אחוז העובדים בעלי נכות נפשית עם השכלה אקדמאים שמקבלים קצבה מהביטוח הלאומי הם כ-21%  מהם 5% במסגרת מוגנת או נתמכת  ו16% בשוק החופשי.

אחוז העובדים בעלי נכות נפשית הוא 18.4% מתוכם 43% במסגרת מוגנת או נתמכת. (לוח מס 28 מכון ברוקדיל).

נמצא שבעלי השכלה גבוהה עובדים קצת יותר מהממוצע.

 

מרים בר ניר  –  מייצגת את " עוצמה- פורום ארצי של  משפחות  נפגעי נפש "  בוועדה המייעצת של

נציבות השוויון, בתאום עם הנהלת העמותה   .

השאר תגובה