אני ל בת 25 לפני 3 שנים התאשפזתי במשך בערך כשנה ביחידה לנפגעות טראומה מינית שם הבחנו שאני מתמודדת עם פוסט טראומה מינית. לאחר שיצאתי מהמחלקה הפנו אותי ״לשיקום אחר״ שם ליוו אותי במשך כמעט שנתיים (במקביל גם טיפול פסיכולוגי).
עכשיו עלי קצת… מאז ומתמיד הייתי בן אדם שבתוך תוכי רציתי להתקדם ולממש את עצמי. אבל לא הייתה לא את האפשרות לממש את הפוטנציאל שבי זאת משום שהייתי בהשרדות תמידית, מגיל מאוד קטן נפגעתי על בסיס יומי, ולא היה שום אדם בוגר בחיי שהסתכל עלי ויאמין בי וביכולות שבי. תמיד חלמתי על זה שאני רוצה לפתח את עצמי בתחום שאני אוהבת, אבל הייתי בטוחה שזה ישאר בגדר חלום.כשהגעתי למאיה המתאמת שלי זאת הפעם הראשונה בחיי שבן אדם הסתכל לי בעיניים ושאל אותי מה החלומות שלי ולאן הייתי רוצה להגיע.
פעם ראשונה שמישהו האמין בי שאני באמת יכולה לממש את החלום שלי ולפתח את עצמי בתחום שאני רוצה. בכל תקופת הליווי מאיה עזרה לי להבין לאיזה מקצוע אני רוצה ללמוד.
עכשיו שוב קצת עלי…
ספורט היה תמיד אישו בחיים שלי הוא היה התרופה שלי, עזר לי להתמודד עם התסמינים של הטראומה, והיה המקום שבו הרגשתי שייכת, ומחוברת לגוף שלי, זה היה מקום שבו אני מרגישה שהחזרתי את השליטה לגוף שלי ולא שולטים לי בו. כשבאתי למאיה המתאמת שלי הכיוון היה לעשות תואר, תוך כדי המחשבה מה מתאים לי ואיפה החלטנו יחד שאעשה במקביל לבירורים קורס מדריכי כושר. היא הפנתה אותי לאבחון תעסוקתי (לתואר) שם כיוונו אותי למקצועות שיותר מתאימים לי, באבחון יצא שמתאים לי ללמוד מקצועות טיפוליים, מיד חשבתי על עו״ס.
כשסיימתי את הקורס חדר כושר נכנסתי לעבוד בחדר כושר בתור מאמנת, לא היה קל בהתחלה, מלא חששות אבל מהר מאוד התאקלמתי, ניהיה לי טוב, היום יום שלי התמלא, צברתי חברויות מהעבודה, הביטחון והאמונה בעצמי עלו, והיום יום שלי נעשה יותר עם סיפוק ופחות הישאבות למקומות הפחות טובים.
חזרה לעינייני התואר … תוך כדי מבחנים וניסיונות קבלה למכללות לעו״ס , החלטתי שאני נשארת בעולם הכושר נכון לעכשיו, ואולי עוד כמה שנים אעשה תואר. זה היה אחרי תהליך ארוך שבו הבנתי שזה מה שנכון לי. אז עוד כמה חודשים אני פותחת סטודיו לאימונים.
אני ל בת 25 פותחת סטודיו לאימוני כושר נשמע לי הזוייי לא מאמינה שעשיתי כזאת דרך בכמה שנים, תמיד רציתי לקדם את עצמי פשוט הייתי צריכה גב וביטחון, בן אדם שיאמין ויתמוך בי, והנה מאיה האדם הראשון בפלנטה הזאת שנתן לי יד וצעד איתי פסיעה אחרי פסיעה, בקצב שלי, ובמעידות היא תמיד הייתה שם לייצב אותי ונתנה לי קרקע יציבה ובטוחה, תחושה שאני לא לבד במסע הזה.
כיף לי לראות שהגעתי להישגים כל כך גדולים, ואני בתחילתו של בניית עתיד, בלעדי מאיה לא הייתי איפה שאני היום. תודה זאת מילה קטנה.
במילים אי אפשר באמת להסביר את הכרת התודה שיש לי למאיה
אבל פשוט תודה❤️
